<h1>הבתים — שערי ברכות שער שישי</h1>
<h2>דף ח.</h2>
הסועד בבית חתנים, משהתחילו להתעסק בצרכי סעודת הנשואין עד שלשים אחר הנשואין, מברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו, והם עונין ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו. וכל סעודה שעושין אותה אחר הנשואין מחמת הנשואין עד שנים עשר חדש מברך שהשמחה במעונו. כתב הראב"ד מברכין שהשמחה במעונו עתה בסעודת ארוסין, שאין להתירא שמא יחזרו בהם מפני שעושין חזוק גדול. ונראין דבריו, וכן שכן בזמננו זה שמכניסין לאלתר לחופה. יש מי שכתב שאין מברכין שהשמחה במעונו אפילו תוך שבעה אלא אם כן זמן אחרים, ולא מצאתי לדבר זה עיקר. יש מי שאמר כל זמן שמברכין שהשמחה במעונו מברכין אשר ברא. ויש מי שאמר שאין מברכין אשר ברא אלא כל שבעה, וזה נראה עיקר, יש מי שאמר העושה סעודה לפדיון הבן, וכן בכל דבר שהוא מצוה, מברכין שהשמחה במעונו. שהרי בסעודת מילה רצו לברך שהשמחה במעונו, ואמרו שאין מברכין מפני שהם טרודין בצער התינוק. אבל בסעודת שידוכין שאין שם מצוה, אין מברכין, ודבר של טעם הוא.
